פסק-דין בתיק ת"ק 14867-07-11

1. זוהי תביעת השבה, לפיצוי כספי בסך 31,900 ש"ח, גבול סמכות בית משפט לתביעות קטנות, על רקע ביטול הזמנת חופשה שעשה התובע אצל הנתבעת.       
   התובע הינו נכה צה"ל 100% אשר ביום 26/11/10 הזמין אצל הנתבעת חופשת ירח דבש לאיי סיישל לחודש אוגוסט 2001 ושילם תמורתה סכום כולל של 40,216 ש"ח, בששה תשלומים על סך 6,703 ש"ח כל אחד. החתונה בוטלה ובתחילת חודש אפריל 2011 הודיע התובע לנתבעת על ביטול העסקה. נציג הנתבעת הודיע לו שלא תהיה כל בעיה בביטול העסקה ובהשבת הכסף ששילם תמורת תשלום של 450 $ כדמי ביטול. ואולם בפועל הכסף לא הוחזר לתובע כמובטח ומכאן התביעה.
2. הנתבעת טענה בכתב הגנתה להעדר עילת תביעה כלפיה. לטענת הנתבעת, היא משמשת רק כסוכנות נסיעות המזמינה שירותים, ולפיכך היה על התובע להגיש את תביעתו כנגד ספק השירותים שלו הועברו הכספים.      
   העסקה הושלמה בינואר 2011, הסכום המלא בניכוי עמלה של 600$ הועבר לספק, חברת ים בטבע, מקבוצת "יש תיירות בע"מ" (להלן: " הספק"). עם ביטול העסקה ע"י התובע, הנתבעת הודיעה לספק על ביטול העסקה, והספק הודיע כי הוא מוכן לבטל את העסקה תמורת דמי הביטול בסך 450$, אולם הספק נקלע לקשיים כלכליים, מונה לו כונס נכסים ביוני 2011, ולכן לא החזיר את דמי העסקה. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה וכי היה על התובע להגיש את התביעה כנגד הספק ולא כנגדה.
3. בדיון ביום 27/12/11, העידו תחת אזהרה התובע ואביו.   
   לדברי התובע הוא עשה את העסקה רק עם הנתבעת, הוא שילם את הכספים לנתבעת, כל הקשר היה אל מול נציגי הנתבעת והם שהבטיחו לו כי עם ביטול העסקה יקבל את כספו חזרה בכפוף לניכוי דמי ביטול. הדברים נאמרו במפורש במכתב מהנתבעת מיום 4/4/11.
   
   התובע ואביו ציינו כי אין להם שום קשר לספק, הם לא ידעו כי חבילת הנופש נרכשת מספק אחר, ולכן ביקשו להורות לנתבעת על השבה מלאה, שהרי היא זו שחתמה איתם על ההסכם, והיא שהבטיחה לפצותם בגין הסכומים ששילמו כאשר לאחר מכן העסקה בוטלה.
4. נציגת הנתבעת הדגישה בדיון, כי הנתבעת לא התרשלה בביצוע ההזמנה, הספק הינו ספק מקובל שהסוכנות עובדת איתו באופן קבוע, ולא היה ידוע דבר לגבי קשייו הכלכליים. הנתבעת הדגישה כי למרות שהתובע שילם לנתבעת את הסכום של 10,800$ בששה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1/2/11, הרי שהנתבעת העבירה לספק את כל הסכום בבת אחת, הסכום עמד על 10,240$, דהיינו כל הסכום ששולם בניכוי העמלה. הנתבעת טענה כי שעה שספק נקלע לקשיים כלכליים, לא נכון לחייב את סוכנות הנסיעות אשר איננה "רשת ביטחון". הנתבעת ציינה כי התובע ידע שהוא מזמין באמצעותה את חבילת הנופש מספק אחר.           
   נציגת הנתבעת הוסיפה וציינה כי כאשר הגיעה בקשת הביטול בתחילת חודש אפריל, החלה הנתבעת בפרוצדורה לביטול העסקה ולהשבת הסכומים ששולמו, אולם פרוצדורה כזו אורכת בין חודש וחצי לחודשיים ובינתיים נקלע הספק לקשיים כלכליים כאמור לעיל. הנתבעת אישרה כי לא בדקה בחודש אפריל, שהתקבלה בקשת הביטול את הנזילות הכספית של הספק שאליו הועברו הכספים (פרוטוקול עמ' 2 שורות 20-21).
5. תביעה זו מעלה מספר סוגיות שההכרעה בהן איננה פשוטה. מחד גיסא, התובע יצר קשר חוזי מול הנתבעת אשר התחייבה לספק לו חבילת נופש, לאחר מכן הוא ביטל את העסקה והנתבעת היא זו שהתחייבה כלפיו להשבת כל הכספים ששילם בניכוי דמי ביטול. לתובע לא היה כל קשר חוזי או קשר ישיר אחר עם הספק.         
   מאידך גיסא, טענתה של הנתבעת כי העבירה את כל הכספים לספק ובכך הסתיים חלקה, היא טענה השובה את הלב, שכן קבלת התביעה משמעה שהנתבעת תשיב לתובע סכומי כסף שקיבל צד ג'. כל הכרעה איפוא איננה הכרעה קלה.
6. בנסיבות אלה, הצעתי לצדדים במהלך הדיון להגיע לפשרה כלשהיא, שתמנע את הצורך מהכרעה כואבת, אולם הנתבעת סרבה לכל פשרה והסכימה רק להשבה של סכום העמלה שנטלה לעצמה. לא נותר איפוא אלא להכריע במחלוקת קשה זו.
7. פסק הדין המנחה לגבי אחריותה של סוכנות נסיעות בקשר לחובותיו של ספק השירותים ממנו רכשה את השירות הינו ח"א (חוזים אחידים) 804/07 דיזנהויז תיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (2009)). בעניין זה קבע בית המשפט:

"... אין לומר כי המבקשת יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השירות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בביצוע ההזמנה הוא מתן השירות ללקוח על ידי ספק השירות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)..." (ח"א (חוזים אחידים) 804/07 דיזנהויז תיירות (1979) בע"מ נ' היועמ"ש, (2009)).   

8. בית המשפט המחוזי מרכז קבע לאחרונה בעניין דומה:    

"ראשית, השאלה מהו תפקידו של גורם ביניים בעסקה, ומהם השירותים שהוא מחויב להעניק, היא שאלה מורכבת, אשר תלויה בעיקרה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים ביחס לשירותים שמעניק גורם הביניים. כעקרון, אין לשלול מצב בו נציג של יצרן יבקש לספק שירותי תיווך בלבד, ואולם אם הוא עושה כן עליו ליצור קשר משפטי ישיר בין הלקוח ליצרן, ולהבטיח כי לרשות הלקוח יעמדו מנגנונים משפטיים שיאפשרו לו לממש את זכויותיו כנגד היצרן במקרה בו הממכר לא יסופק או אם יסופק ממכר פגום..." (ע"א (מחוזי מר') 58327-03-11 אומני הרייזן בע"מ נ' עזבון גדליזון ז"ל, (2011) ההדגשה איננה במקור).

9. מהאמור לעיל עולה, כי חובתה של סוכנות נסיעות איננה מסתיימת ברגע שרכשה את חבילת התיור. ההתחייבות של סוכנות הנסיעות הינה להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת שירות מספק השירותים ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין להטיל על סוכנות הנסיעות את האחריות לאיכות השירות, אולם עליה לטפל בתלונות שיש ללקוח מול הספק, ולהיות אחראית על כך שכל הטענות תטופלנה כדבעי. כאמור לעיל, תפקידה של סוכנות הנסיעות כגורם ביניים בעסקה תלויה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים.          
   בענייננו, החוזה נחתם בין התובע והנתבעת. הנתבעת היא זו שהבטיחה לתובע כי כספו יושב לו בניכוי דמי הביטול. הציפיה הלגיטימית של הצדדים היתה כי ההשבה לתובע תעשה ע"י הנתבעת.